בעוד שבמצב רגיל צבע החניכיים שלנו וורוד ומתארם הדוק ועוקב אחר מתאר השיניים, במצב של דלקת צבע החניכיים אדום וניתן לזהות נפיחות והסתרה של מתאר השיניים. כמו כן במצב של דלקת חניכיים יתרחש דימום בכל מגע קל ואף בצחצוח שיניים/ העברת חוט דנטלי. אודם, נפיחות, כאב ודימום מהחניכיים מאותתים לנו שקיימת דלקת ויש להתערב על מנת למנוע החמרה. חיידקים הנמצאים בפה הם אלה הגורמים לדלקת. הם מתיישבים בכיסי החניכיים (בין השן לחניכיים)  וגורמים במישרין ובעקיפין לדלקת החניכיים ובהמשך גם לספיגה של העצם בה מצויות השיניים. התערבות במצב של דלקת חניכיים כוללת אנמנזה מקיפה והבנת הסיבה לדלקת, הדרכה להיגיינה אוראלית שתאפשר תחזוקה מיטבית ע"י המתרפא עצמו, סילוק אבנית המהווה בפני עצמה קרקע פוריה להתיישבות עוד ועוד חיידקים על גבי השיניים ובכיסי החניכיים, ביקורות ובעת הצורך טיפולים נרחבים ומקיפים יותר.

רובנו סובלים ממידה מסוימת של נסיגת חניכיים. אותה תופעה מרגיזה בה החניכיים שלנו "זזות" וחושפות חלק מצוואר השן. התופעה מטרידה ממספר סיבות. ראשית, חשיפה של צווארי השיניים גורמת לתחושת רגישות בשיניים. הרגישות באה לידי ביטוי בעיקר בקור- בשתיה קרה או אפילו במשב רוח קרה. שנית, צוואר השן צבעו כהה יותר מצבע כותרת השן ועל כן נסיגת החניכיים פוגעת באסתטיקה. מעל כל אלה חשוב להבין שהנסיגה היא לא של רקמת החניכיים לבדה, מקורה בספיגה של העצם האוחזת את השן ומכאן שנסיגת חניכיים עלולה לעיתים לנבא בעיית חניכיים חמורה יותר הדורשת התייחסות מתאימה. לא ניתן להחזיר את החניכיים שנסוגו למצב הקודם (אלא במעורבות כירורגית) אך ניתן בהחלט למנוע התקדמות והדרדרות של המצב ע"י הקפדה על היגיינה אוראלית, הסרת אבנית במרווחי זמן מתאימים וביצוע ביקורות. ניתן גם לטפל מקומית ברגישות, אם קיימת

רבים מאיתנו משתמשים בשטיפות פה באופן יום-יומי ואוהבים את תחשות הרעננות שהן יוצרות. אך באיזו שטיפה כדאי לנו להשתמש? חשוב להבין את ההבדלים ולהתאים את הרכב השטיפה למצב בפינו. ראשית חשוב לדעת שאין הכרח להשתמש במי פה – נמליץ להוסיף אותן לשגרת ההיגיינה האוראלית של מי שזקוק לחיזוק של אחד ממרכיבי ההגנה על רקמות חלל הפה, כמו למשל שטיפות פלואוריד למי שבסיכון גבוה לעששת, או שטיפות כלורהקסידין (chlorhexidine) לטיפול במצבי דלקת ולאחר הליכים כירורגיים. חשוב להקפיד שמי הפה לא יכילו אלכוהול הפוגע ברקמות חלל הפה. במקרים מסוימים ניתן להחליף את השטיפות המסחריות באמצעים פשוטים, למשל הארכת אפקט משחת השיניים על-ידי המנעות משטיפת הפה במים לאחר הצחצוח, או טיפול במצבי דלקת קלים בעזרת שטיפות מי מלח. בכל מקרה חשוב להיוועץ בצוות הרפואי ולקבל המלצות בהתאם לממצאים העולים בבדיקה במרפאה.

סובל מכאבים בשרירי הפנים כשאתה מתעורר בבוקר? מרגיש "קליקים" בפתיחה ו/או סגירה של הפה? מתקשה לפתוח גדול את הפה? רואה שחיקה בשיניים? יתכן שאתה סובל מחריקת שיניים או הידוק שיניים. אלה מתרחשים לרוב בעת שאנחנו מתרכזים במשימות בעבודה, בזמן השינה ולרוב מחמירים בעיתות לחץ. לעיתים אנו כלל לא מודעים לחריקה/ הידוק השיניים ורק יודעים לדווח שמתעוררים עם כאבים או שבן/בת הזוג מספר על קולות חריקה כשאנו ישנים. כל עוד לא סובלים מכאבים, אין מגבלה בפתיחת הפה, רמת השחיקה סבירה ולא גורמת לרגישות בשיניים או פגיעה אסתטית לרוב רק נעקוב אחרי הבעיה, נהיה מודעים אליה אך לא נתערב מיידית. התערבות נדרשת כשאיכות החיים של המטופל נפגעת למשל עקב כאבים, הגבלות באכילה, פגיעה אסתטית. לאחר אנמנזה מפורטת והבנת מקור הבעיה יתכן שנחליט לבצע סד לילה כפתרון. מדובר בקשתית שקופה שעשויה חומר קשיח אותה מושיבים על גבי השיניים בזמן השינה ולעיתים בזמנים נוספים, לפי הצורך. אותה קשתית לא רק מגינה לנו על השיניים מפני השחיקה אלא גם מאפשרת לשרירי הלעיסה ולמפרק הלסת "לנוח" כך שצפויה הקלה בכאבים. חשוב להבין שטיפול בסד לילה לא נגמר בפגישה אחת. יש להתמיד, להגיע לביקורות עם הסד ומפעם לפעם לאזן אותו ולהתאימו מחדש.

"אין טעם לצחצח את שיני החלב, הן ממילא מתחלפות ולא נשארות בפה לנצח"- לא ולא! יש לצחצח את שיני ילדינו מרגע בקיעת השן הראשונה. כן, כן, סביב גיל 6-9 ח' בממוצע מתחילות לבקוע שיני החלב ומרגע זה ממש יש להתחיל לצחצח שיניים ולהקפיד על שגרת היגיינה אוראלית. שיני החלב אמנם מתחלפות בהמשך בשיניים קבועות אך עששת לא מטופלת בשיניים אלה, עלולה לגרום, מעבר לכאבים, לנזק לנבטי השיניים הקבועות שכבר נמצאים בלסת ומכאן הדרך לנזקים בשיניים הקבועות קצרה. בנוסף, ככל שנקפיד לסגל לילדינו הרגלי היגיינה אוראלית נאותים מגיל צעיר, כך הם צפויים להמשיך להתמיד ולשמור על גהות הפה גם בתור מתבגרים ובוגרים. לפיכך, שילוב פעולת צחצוח השיניים בשגרת היום יום חשובה מאין כמותה כבר מגיל בקיעת השן הראשונה. 

"נצחצח את השיניים אחרי ארוחת ערב ולפני ההרדמה עם בקבוק/ הנקה. בבוקר נצחצח מיד עם ההתעוררות ובהמשך נגיש ארוחת בוקר"- באופן כללי כל עוד מצחצחים שיניים מצבנו טוב. אבל, אם כבר מקפידים על צחצוח מומלץ לצחצח אחרי הארוחה/ בקבוק/ הנקה. העניין הוא שגם בתחליפי החלב או בחלב האם קיים סוכר ולכן במידה ומצחצחים שיניים ורק אז מספקים את הארוחה האחרונה ליום (בקבוק/ הנקה) פעולת הצחצוח פחות יעילה שכן מיד לאחריה הפה נחשף שוב לסוכרים שמתיישבים על השיניים ומהווים מקור אנרגיה לחיידקים. מה גם שבמהלך הלילה קצב הפרשת הרוק יורד באופן משמעותי וכך גם השטיפה הטבעית של הפה נפגעת. בבוקר רובנו הורגלנו לצחצח שיניים מיד עם ההתעוררות ורק בהמשך ניגשים לאכול את ארוחת הבוקר. גם במקרה זה עדיף להשתדל לצחצח שיניים לאחר ארוחת הבוקר ולא לפניה כך שלאחר הצחצוח יעבור זמן מה עד לחשיפה נוספת לסוכרים. 

"נקנה לילד מברשת שיניים של גדולים"- יש להתאים את גודל מברשת השיניים והמבנה שלה לגיל הילד ולמיומנותו. חשוב להשתמש במברשות שיניים בעלות ראש קטן וסיבים רכים. כמו כן יש להקפיד להחליף את מברשת השיניים כאשר רואים שהסיבים עקומים/שחוקים וכבר לא עושים את עבודתם. בתינוקות ניתן להשתמש במברשת שיניים שמתלבשת על האצבע- אצבעון או אפילו לנקות את השיניים עם פד גאזה ספוג מים ומעט משחה. מתן בחירה חופשית עשוי לסייע לרתום את הילד לפעולת הצחצוח. לכן אפשר לתת לו לבחור את צבע המברשת ו/או את טעם המשחה, כל עוד מקפידים על כללי המסגרת המתאימים לגיל וליכולת. 

"הילד גדול, הוא מצחצח לבד" – חשוב להקפיד להיות נוכחים בעת צחצוח השיניים של ילדים עד גיל 8. בהחלט נשתדל לטפח בילדינו את תחושת העצמאות והמסוגלות ונניח להם לצחצח את שיניהם בעצמם בתחילה, אך אנו נסיים את הצחצוח, נעבור שוב על כל המשטחים ונוודא שפעולת הצחצוח בוצעה כהלכה עד גיל 8 לפחות. זה לא שאנו לא סומכים על ילדינו אלא שהם פשוט אינם מסוגלים לצחצח את שניהם כראוי מבחינה מוטורית בגילאים הצעירים וזקוקים לעזרתנו בביצוע פעולה זו. 

ובנימה אישית- ידוע לנו שצחצוח שיניים לילדים הוא מורכב ולא פשוט כלל. בין כל התמודדויות היום יום שלנו זו לחלוטין פעולה שנשמח לוותר עליה, אך מדובר בפעולה חשובה מאין כמותה. גם אם בתחילה נרשמת התנגדות שווה להתמיד ולהקפיד על צחצוח שיניים ובכך לסגל לילדינו הרגלים נאותים. בדיוק כמו שנקפיד לתת לילד תרופה מסוימת שירשום הרופא או ויטמינים לפי הצורך כך גם חשוב להקפיד על צחצוח שיניים שתורם משמעותית לבריאות הפה של הילד וגם לבריאותו הכללית. בכדי לרתום את הילד למשימה אפשר לנסות מספר "טריקים". למשל- לתת לילד לצחצח שיניים של בובה, לתת לילד לצחצח את השיניים שלנו, לשיר שירים תוך כדי הצחצוח, לשחק במשחק גירוש חיידקים מהפה ועוד, השמיים הם הגבול.

בהריון? בשעה טובה! בניגוד לדעה הרווחת טיפולי שיניים אינם אסורים בהריון ואף חשוב להקפיד עליהם יותר מאי פעם, כמובן עם ההתאמות הנחוצות. במהלך ההריון כמו שינויים רבים שחלים בגוף גם החלל האוראלי משתנה. במה בא לידי ביטוי השינוי? רגישות מוגברת בשיניים, דלקת חניכיים, בחילות והקאות, שינויי טעם ועוד. קיים קשר ישיר בין מחלת חניכיים לבין עליה בסיכון ללידה מוקדמת ולמשקל לידה נמוך. לפיכך, במיוחד בזמן ההריון חשוב לשמור על היגיינה אוראלית ולהקפיד לבצע הסרת אבנית ובדיקות שגרתיות. בנוסף, אין לדחות טיפול בכאבים לאחר הלידה. במידה וקיים גורם זיהום יש לסלקו למען הבריאות הכללית של האם והעובר. לכן, במידה והנך סובלת מכאבים בשיניים בזמן ההריון הקפידי להגיע להיבדק ולקבל את הטיפול המתאים. במידת הצורך בדקי עם הרופא באילו משככי כאבים ניתן להשתמש בהריון ודעי שגם אנטיביוטיקה מסוגים מסוימים מותרת לשימוש בהריון. בכל מקרה אל תזניחי את הטיפול ואל תדחי אותו לאחר הלידה. במיוחד בהריון אין שום תועלת בסבל והוא אף עלול לגרום לנזק רב. 

עם זאת חשוב להבהיר כי טיפולים אלקטיביים וצילומי ביקורת שאינם הכרחיים לטיפול נעדיף לרוב לדחות לאחר הלידה.

חלל הפה, כחלק מהגוף שלנו, מכיל סוגי רקמות רבים אשר עלולות במצבים מסוימים לעבור שינויים ולאפשר התפתחות גידולים שפירים וממאירים. עישון, חשיפה מוגברת לאלכוהול והדבקה בזנים מסוימים של וירוס הפפילומה (HPV) הינם מהגורמים הסביבתיים הבולטים להתפתחות מחלות באזור חלל הפה.  בנוסף לכך, גידולים מאזורים מרוחקים בגוף שולחים לעיתים גרורות לאזור הראש, הצוואר וחלל הפה או מתבטאים בו בדרכים אחרות.

במרפאת השיניים נעשית סקירה של אזור זה כחלק מהבדיקה השגרתית לצורך זיהוי מוקדם של מחלות שונות המתבטאות ברקמות האזור. זיהוי מוקדם של מחלות שונות באזור חלל הפה, הראש והצוואר עשוי לאפשר פתרון פשוט יותר למצבים שעלולים להתפתח בהמשך להפרעה כרונית, למנוע פגיעה נרחבת המערבת אזורים ומערכות שונות בגוף ובמקרים מסוימים אף להציל חיים.