כולנו יודעים שצריך לסלק את האבנית או כמו שרובנו אומרים "לנקות אבנית". אך מה היא בעצם אותה אבנית? מדובר בשאריות של מזון, חיידקים, תוצרי חיידקים ורכיבים נוספים שמסתיידים על גבי השיניים ויוצרים חומר קשיח שקשה להסירו. אותם רכיבים שבסופו של דבר מסתיידים ויוצרים את האבנית מכונים בשם הכולל "פלאק דנטלי".
הפלאק הדנטלי רך בתחילה וניתן להסירו בקלות בעת צחצוח השיניים. אך במידה והוא נשאר צמוד לשן, חומרים המצויים בו יעברו הסתיידות ע"י תוצרים המופרשים מהרוק שלנו ומנוזל החניכיים וכך נוצרת אותה מסה קשיחה על גבי השיניים, הלא היא האבנית. לפיכך, ככל שנקפיד לשמור על היגיינה אוראלית נאותה נפחית את כמות הפלאק הדנטלי בפינו ומכאן שגם כמות האבנית המצטברת צפויה לרדת.
עם זאת לא ניתן למנוע באופן מוחלט היווצרות אבנית ולכן יש לבצע הסרת אבנית אצל רופא שיניים או שיננית כל פרק זמן שנקבע לפי הנטייה האינדיבידואלית של כל מתרפא. מה גם שסילוק אבנית שומר על בריאות החניכיים, תורם לבריאות הכללית שלנו, מפחית צביעה חיצונית בשיניים, ומסייע במניעת הליטוזיס (ריח פה רע).
השיניים שלנו מורכבות ממספר שכבות כאשר השכבה הפנימית כהה יותר. עם השנים שכבת השן החיצונית השומרת עליה – האמייל, הופכת שקופה ודקה יותר כך שהשכבה הפנימית בולטת יותר והשן עוברת תהליך טבעי של שינוי צבע, המקנה לשן גוון צהוב יותר ואף אפרפר. בנוסף לכך, משקעים חיצוניים הנובעים מהרגלים שונים בחיינו כמו שתיית קפה או תה ועישון משפיעים על גוון השן וגורמים לו להיות כהה יותר. בתהליך ההלבנה אנו מבהירים את הגוון הבסיסי של השן.
חשוב לדעת שרוב משחות ההלבנה הזמינות בשוק מכילות חלקיקים השוחקים בצורה עדינה את שכבת האמייל. בטווח הקצר אכן נראה שיפור בגוון השן, אך בשימוש קבוע לטווח ארוך השחיקה הזו עלולה להקטין את עובי האמייל ואף להבליט את נראות השכבות הפנימיות והכהות יותר של השן. לעומת זאת, ההלבנות המקצועיות מבהירות בהליך מבוקר את השכבות הפנימיות הכהות של השן, הן משנות את ההרכב הכימי של המולקולות כך שהגוון הסופי הינו בהיר יותר, תוך שמירה על שלמות השכבות.
בתהליך ההלבנה המקצועית מניחים את חומר ההלבנה בתור סד מעבדתי המתאים במדויק לצורת השיניים. הנחת חומר ההלבנה נעשית באופן עצמאי בבית ונמשכת בין מספר ימים לשבועיים, בהתאם למאפיינים שונים כמו צבע השיניים ההתחלתי, הצבע הרצוי בסוף התהליך וריכוז חומר ההלבנה. במהלך טיפול הלבנת השיניים עלולה להתפתח אצל חלק מהמתרפאים רגישות לחום או לקור. הרגישות חולפת מעצמה אך ניתן להשתמש במשחה המתאימה לשיניים רגישות.
הצלחת הטיפול תלויה בשיתוף הפעולה של המתרפא והקפדתו על ביצוע ההנחיות. חשוב להבין שעם הזמן ישנה חזרה טבעית של צבע השן לגוון המקורי ובמידת הצורך ניתן לבצע מחזורי הלבנה נוספים.
יש לציין שהטיפול אינו מתאים לכל אחד ומחייב בדיקה מקדימה ותיאום ציפיות.
שחזור הוא למעשה "סתימה". מבצעים שחזור כאשר קיים מוקד עששת ("חור") בשן. המילה עששת מתייחסת למצב בו חיידקים קריוגניים שנמצאים על גבי השן מפרישים חומצה כתוצר לוואי של פעולות החיים שלהם, אותה חומצה "אוכלת" את חומר השן וזהו המוקד העששתי. באותו המקום בו השן "נאכלת" ע"י החומצה נוצר ה"חור". כל עוד המוקד לא יטופל החיידקים ימשיכו לשגשג ולחדור לשכבות עמוקות (פנימיות) יותר בשן. בתחילה סביר להניח שלא יורגש כאב כלל. ככל שמוקד העששת יעמיק ויתקרב לשכבה הפנימית ביותר בשן (הלא היא מוך השן בו נמצא בין היתר העצב שמעצבב את השן) סביר שיורגשו כאבים. בד"כ הכאבים יתגברו במאכלים מתוקים, קור ולעיסה. כאשר הכאב ספונטני, מתגבר בקור, מעיר משינה, מצריך שימוש במשככי כאבים סביר להניח ששחזור פשוט לא יספיק ויידרש טיפול שורש בשן.
במבוגרים מוקדי העששת מתפתחים לרוב בין השיניים, בנקודת המגע בין שן לשכנתה. זאת משום שאזור זה קשה יותר לתחזוקה יום-יומית. באזור זה לא מתאפשר ניקוי ע"י מברשת השיניים, אלא רק על ידי עזרים בין שיניים (דוגמת חוט דנטלי, מברשיות אינטר דנטליות, קיסמים דנטליים) ולכן הוא מועד לפורענות מבחינת הצטברות חיידקים ושאריות מזון. פעמים רבות לא ניתן להבחין במוקד העששת בהתבוננות במראה וגם לא בבדיקה קלינית לבד. לשם כך מבצעים צילום רנטגן מסוג "נשך". הצילום מדגים לנו את מיקום המוקד העששתי ונותן מושג לגבי עומקו/ מידת קרבתו למוך השן. מומלץ לבצע צילומי נשך אחת לחצי שנה/ שנה כתלות ברמת הסיכון לעששת של כל מתרפא באופן אינדיבידואלי.
במהלך ביצוע השחזור רופא השיניים מסלק את העששת תחת אלחוש מקומי, מבצע הכנה מקדימה בחומר השן שנותר ואוטם את החלל שנוצר בשן ע"י חומרי שחזור מתאימים. חומר השחזור נבחר לפי מספר קריטריונים ביניהם מיקום השן בקשת, היכולת להשיג יובש בזמן העבודה, עומק וגודל החלל, היענות המתרפא ויכולת התחזוקה על ידו. במקרים מסוימים יתכן שעדיף יהיה לבצע שחזור בלתי ישיר- מעבדתי בשן. במקרה זה לאחר סילוק העששת וביצוע הכנה מתאימה בשן ילקחו מטבעים ("מידות") לשן המוכנה והיא תשוחזר שחזור זמני. המתרפא יוזמן לפגישה נוספת להדבקת השחזור המעבדתי. שחזורים בלתי ישירים מתבצעים למשל כאשר החלל שיש להשלים גדול מאוד ויש צורך בשחזור קשיח וחזק יותר, אחרי טיפול שורש, בעת החלפה של שחזור קיים וכמובן בהתאם לשיקולי הרופא תוך התחשבות בנתוני המתרפא.
תרחיש נוסף שידרוש שחזור של השן הוא אובדן חומר שן עקב חבלה, שחיקה, פארה פונקציה וכו'. יתכן שתתפתח רגישות בשן או שיעלה צורך אסתטי להשלמתה. במקרה זה החוסר בחומר השן לא נגרם עקב עששת ולכן נדרשת הכנה שונה של חומר השן הנותר ושחזור של חומר השן שאבד.
טיפול שורש נדרש כאשר קיימת דלקת בלתי הפיכה במוך השן. מוך השן היא השכבה הפנימית ביותר בשן בה עובר העצבוב לשן. כאשר קיימת דלקת בלתי הפיכה בשכבה זאת העצב נפגע כך ששחזור רגיל לא מספיק ויש הכרח לבצע טיפול שורש. דלקת במוך השן יכולה להיגרם עקב עששת ("חור" עמוק שמגיע עד העצב), כיסי חניכיים (חיידקים שחודרים לשן דרך כיסי חניכיים), טראומה (חבלה/ פארה פונקציה שגורמת לדלקת) וכו'. במקרים אלה נרגיש לרוב כאבים עזים לקור / חום / לעיסה. תיתכן גם נפיחות באזור השן או הפרשת מוגלה, אלה כתלות בגורם לדלקת.
במהלך טיפול השורש מבצעים סילוק מלא של קצות העצבים בשן, מנקים ומחטאים את פנים השן באופן מכאני וכימי (כלים יעודיים לעבודה בתעלות השורשים ותמיסות חיטוי). בסופו של דבר אוטמים את פנים שורש השן (היכן שלפני כן עבר קצה העצב) בחומר איטום יעודי ואת כותרת השן משחזרים בחומר שחזור זמני ("סתימה" זמנית) עד לביצוע שחזור קבוע.
בחלק מהמקרים ידרש המתרפא גם לטיפול אנטיביוטי למשך 5-7 ימים בנוסף לטיפול השורש עצמו.
שיקום ושחזור קבוע לאחר טיפול שורש
לאחר טיפול שורש השן יותר פריכה ומועדת לשברים. על כן חשוב לשחזר אותה בהקדם ובאופן המתאים לכל מקרה. שחזור ישיר (המבוצע במרפאה) לאחר טיפול שורש נקרא מבנה. הוא יכול לעמוד בפני עצמו או במקרים של חוסר נרחב בחומר שן יכוסה בכתר מעבדתי. במידה והוחלט שיש לבצע כתר בשן יש צורך לבצע הכנה של השן לקבלת כתר, לאחר ביצוע המבנה. הכנה זאת נקראת השחזה של השן וכוללת הסרת חומר שן ומבנה מכל אספקט של השן באופן מדוד ובצורה מתאימה, כך שניתן יהיה להכתיר את השן. בתום ההשחזה יבוצע כתר זמני מחומר אקרילי ובהמשך ילקחו מטבעים (מידות) לכתר קבוע. הכתר הקבוע מבוצע במעבדה בהתאמה אישית ומדויקת לכל מקרה, בהתאם למטבעים שנלקחו מפי המתרפא. הכתר הקבוע עשוי מחומרים קשיחים ועמידים והינו אסתטי ביותר. סוג החומר מותאם לכל מקרה באופן פרטני.
במקרים מסוימים תבוצע הכנה של השן לקבלת כתר מסוג אחר- אנדוקראון. ניתן להתייחס לכתר זה כמעין כתר ומבנה ביחידה אחת, כולו מיוצר במעבדה לפי מטבע אישי. לאחר הכנת השן לקבלת כתר מסוג זה ילקחו מטבעים לאנדוקראון ויבוצע שחזור זמני עד לקבלת האנדוקראון מהמעבדה.
או בשמם המקצועי – למינייטס (Laminates) – הינם שכבה דקה המודבקת לחזית השן ומטרתה שיפור המראה האסתטי תוך פגיעה מזערית בשן עצמה, בניגוד למשל לכתר הדורש הסרה מרובה של חומר שן לצורך התאמתו. על אף הפרסומים ברשתות החברתיות והמרדף אחר 'חיוך הוליוודי', חשוב לדעת שציפויים אינם מתאימים לכל אחד. במקרים מסוימים פתרון שמרני כמו ניקוי והלבנה יסייעו להשיג את האפקט הרצוי, בעוד במקרים אחרים, למשל לאחר הרס נרחב של כותרת השן, יהיה צורך בהכתרה מלאה של כל היקף השן במקום טיפול בחזית בלבד. כמו לאחר כל טיפול שיניים, גם לאחר הדבקת ציפויים יש להגיע לביקורות ולהקפיד על ניקוי יומי בבית ותקופתי במרפאה, כמו כן עלולים להתרחש מקרי התנתקות מסיבות שונות של הציפוי וצורך בהדבקה חוזרת לאורך השנים.
שתל הוא למעשה יחידה מתכתית (בד"כ) המחליפה את שורש השן במקרים של שן חסרה. השתל מקובע בתוך עצם הלסת, כך שלא ניתן לראות אותו כלפי חוץ, אלא רק בצילום. אל השתל מחברים את האלמנט השיקומי שרואים כלפי חוץ (- הכתר) ע"י בורג באופן ישיר או דרך מבנה (יחידה מתכתית נוספת). בכדי לפשט את המושג ניתן לדמות את תהליך ההשתלה לתהליך תליית מדף על גבי קיר. לצורך העניין הקיר ידמה את עצם הלסת. בכדי לתלות את המדף ראשית יש לקדוח חור בגודל ועומק מתאים בקיר.
בדומה לכך, כדי לשקם את הלסת בשתלים צריך קודם כל לקדוח חלל בעצם הלסת. התהליך מבוצע כמובן תחת אלחוש מקומי. בהמשך, ממקמים בחלל שנוצר בעצם את השתל, בדומה לאופן בו נמקם דיבל בחור שקדחנו בקיר. השתל, כמו הדיבל, חלול מבפנים כך שאליו יתחבר אלמנט נוסף בהברגה. את האלמנט המוברג שמתחבר לשתל ניתן לדמות לבורג שמוברג אל תוך הקיר בתוך הדיבל. כעת נותר רק לתלות את המדף על גבי הבורג או באנלוגיה- למקם את האלמנט השיקומי (כתר לרוב) על גבי האלמנט שמוברג לשתל, שמקובע בתוך עצם הלסת. אמנם התהליך מתואר כאן באופן קצר ופשוט אך חשוב להבין שמדובר בתהליך ארוך עם זמני המתנה אליו יש להיערך מראש. בנוסף חשוב להבין שלא ניתן למקם שתלים תמיד, הדבר תלוי ברקע הרפואי של המתרפא, ההרגלים שלו, זמינות העצם וגורמים נוספים.
לעיתים ניתן למקם שתלים אך התהליך מצריך כירורגיה נוספת/ מטרימה (הרמת סינוס למשל). לפיכך, שתל יכול להיות פתרון מצוין במקרים של חוסר בשן/ שיניים אך הוא לעולם לא יהווה תחליף לשן קיימת בעלת פרוגנוזה סבירה.
תותבות, המכונות לעיתים 'פלטות', מהוות משנן חלופי נשלף משן בודדת ועד קשת שיניים שלמה, במקרים בהם נדרש פתרון לחוסר שיניים זמני או קבוע. למעשה, התותבת מחליפה שיניים וחניכיים ובכך מספקת פתרון אסתטי ופונקציונלי למקרים של חוסר שיניים. התותבת יכולה להתמך ברקמות חלל הפה או על-גבי שתלים. בניגוד לרתיעה הטבעית מפתרון נשלף ("לשים את השיניים בלילה בכוס"), תותבות עשויות לספק תוצאה אסתטית ביותר.
לשיניים שלנו אין תחליף טוב ויעיל מספיק. לכן תמיד נעדיף לשמר את השן ולהשאירה כמה שיותר. עם זאת, במצבים מסוימים השן עלולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת ולכן חייבים לעקור אותה. מתי למשל? שן סדוקה לאורך השורש; מוקד עששתי (ריקבון בשן) נרחב מאוד שלא מאפשר את שימור השן; שן בינה שגורמת לדלקות חוזרות, כאבים והגבלה בפתיחת הפה; שן ניידת מאוד עם כיסי חניכיים עמוקים שלא מאפשרת המשך שימור ותחזוקה; שן עודפת הפוגעת בפונקציה או אסתטיקה. העקירה מתבצעת תחת אלחוש מקומי ובמהלכה רופא השיניים גורם בתחילה ל"זעזוע" השן במקומה ובהמשך שולף אותה בעזרת כלים יעודיים. בסיום התהליך סביר שיופיעו כאבים ולעיתים גם נפיחות וחוסר נוחות. אך, תוך הקפדה על הוראות הטיפול לאחר עקירה אלה צפויים לחלוף. אם כן, לאחר העקירה חשוב להקפיד על ההוראות הבאות:
*כל הכתוב באתר הינו לידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לבדיקה או ייעוץ רפואי, על מנת לזהות בעיה ולהתאים לה את הפתרון המיטבי מומלץ לפנות לבדיקה מלאה
